<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת אמור</h1>
<h2>דף מח.</h2>
לא יבא [וגו'] לא יטמא [ויקרא י"ט]. כהן גדול חייב בלא יבא ובלא יטמא, וכהן הדיוט יליף ליה בגזירה שוה לא יטמא לא יטמא. לאביו ולאמו לא יטמא. וקצת קשה לרבינו הלל, בגמרא דייק גבי נזיר (לאחותו) [לאביו ולאמו] מה תלמוד לומר פי' לפי שכבר כתיב על (כל) נפש(ות) מת לא יבא, (יטמא) [וטעמא מאי] לא דייקינן בו כאן גבי כהן גדול לאביו ולאמו מה תלמוד לומר והא כבר כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא. ופירש רבינו הלל משום דאיצטריך למיכתב לאביו ולאמו שלא תאמר על כל נפשות מת אפי' נפש בהמה משמע, תלמוד לומר לאביו ולאמו, מה אביו ואמו שהן בני אדם כך נפשות מת שהן בני אדם ולא נפש בהמה. וכן נראה דיש לומר דאיצטריך לאביו ולאמו לגלות אבל מטמא הוא למת מצוה, והוה אמינא על כל נפשות מת אפי' מת מצוה משמע.
<h2>דף מט.</h2>
הבתולה [ויקרא כ"א]. להוציא האנוסה והמפותה. הקרובה. לרבות הארוסה. בירושלמי [יבמות פ"ו ה"ד] פריך והא אמרת הקרוב(ה) להוציא הארוסה. ותירץ כל חד וחד לפום עניינה, פי' גבי אחותו ארוסה עדיין קרובה לאחיו, אשתו ארוסה אינו קרובה לבעלה. פסק סילוק שמעתא כהן מטמא לאביו אפי' בחזקה, ולאמו דווקא ודאית. ולבנו ולבתו. דווקא בני קיימא ולא נפלים, וכדפי' איזהו נפל (ב)מטמא. לאחיו דווקא מן האב ולא מן האם וכן באחותו. אך באחיו בין גדול בין קטן בין נשוי, ובאחותו אפי' בוגרת ואפי' מוכת עץ ואפי' ארוסה, אך לא בבעולה ואפי' אנוסה ואפי' מפותה. ופירש הרב ר' שמחה משפירא באותן שאין כהן הדיוט מטמא להן, כגון אחיו ואחותו מן האם או אחותו בעולה ואותן המפורשין, אינו יוצא אחר המטה אלא [במבוי] אחר כמו דמפרש בגמרא [סנהדרין י"ח ע"א] הוא נכסה והן נגלין הוא נגלה והן נכסין, כדמפרש גבי כהן גדול משום דדילמא אגב מרירותיה נגע ביה.
